החוג הירושלמי מזווית אחת\ ד”ר אלי פיטקובסקי

אנחנו מתבטאים מתוך מטרה להיות מובנים. “אף אחד שיש לו משהו מקורי או חשוב לומר לא ייטול על עצמו מרצון את הסיכון שלא להיות מובן” כותב חתן פרס נובל פיטר מדאוור. ברוח זו, רעיונות גדולים מעוצבים בהתאמה לסטנדרטים אוניברסליים, ואם המטרה היא להפוך את הרעיונות הללו לנגישים עקרונית עבור כולם, יש בכך יתרון. אולם יש מתח בין הרצון להיות מובנים לכולם, לבין הרצון להיות מובנים היטב. הבנה מעמיקה דורשת רקע משותף, אמות מידה דומות, אתגרים משותפים. בסביבה חברית או ביתית, אפשר לבוא לביטוי מלא יותר, ולקוות להבנה מעמיקה יותר. מכיוון שחשוב לנו להיות מובנים לעומק (ולא רק מובנים לרוחב), חשוב במיוחד שיהיו מסגרות שיאפשרו לרעיונות שלנו להבהיק במלוא אורם.

הבחירה להסתפק רק במחשבות שכולם יכולים להבין היא דכאנית בשני מובנים: ראשית, יש ערך מיוחד לרעיונות מיסוד הווייתנו שיכולים להיות מובנים רק בסביבה ביתית (במובן רחב, בסביבת מי שחוגג את החגים כמונו, למשל). שנית, לעיתים רעיון הוא כה מקורי עד שמסגרת שבה אפשר להבין אותו לאשורו צריכה עדיין להתהוות (לעיתים לאור עוד רעיונות בלתי-נהירים לכאורה). מהבחינה הזו, אפשר להפוך את הציטוט של מדאוור על ראשו: מי שלעולם לא ייטול על עצמו את הסיכון שלא להיות מובן, ספק אם יהיה לו אי פעם משהו מקורי או חשוב להגיד.

הרבה מדי פעמים הודגש שרעיונות מקוריים שאין להם עדיין מסגרת מקורם באיזשהו רקע של תרבות או מורשת בכל זאת. מעט מדי הושם לב לכך שכל מה שמכונה תרבות או מורשת, מקורו ברעיונות מקוריים שנדרשה להם מסגרת. התרבות, או המורשת עם זאת, הן כן המחצבה לאבני הבניין של מסגרות חדשות שבהן רעיונות מקוריים במיוחד מובנים.

‘החוג הירושלמי’ הוא מסגרת חדשה שפרקה מעליה ביודעין את עול אמות המידה האוניברסליות. חברי החוג חולקים רקע עשיר משותף ואתגרים מעשיים משותפים (המפורטים בקווי המתאר של החוג). הרקע המשותף הוא, במובן בנאלי, גם חומר גלם לרעיונות של כל אחד מאיתנו, אבל הוא בה בעת גם מחצבה לאבני הבניין של המסגרת שבה המעודנים שברעיונות האלה יזכו להיות מובנים. מהבחינה הזו, המסגרת החדשה הזו נמצאת בהתהוות, מגיבה ונבנית בתגובה לרעיונות מקוריים מחד, ולסגולות אבני הבניין של הרקע מאידך. השאיפה היא בראש וראשונה ליצור בכוחות עצמנו את המסגרת שבה רעיונותינו יזרחו במלוא משמעותם עבור מי שחולק עמנו את אותו הרקע. זה מאתגר בין השאר מכיוון שרעיונות שמנוסחים מראש בסטנדרטים אוניברסליים הם באופן טבעי מקובלים ומשפיעים יותר, ומכיוון שהסטנדרטים האוניברסליים הם לא ניטרליים מבחינה ערכית יש ערכים שזוכים ללא רפלקסיה למעמד ברירת מחדל.

יתכן שלא נהיה מובנים על ידי כולם, אך אין לשלול מראש אפשרות כזו. לעיתים קורה שמסגרת שפרקה את עולן של אמות המידה המקובלות היא פורייה כל כך, עד שכלי פרשנות אוניברסליים עוברים את השינוי שנדרש בשביל להכיל אותה. במקרה כזה זרם אמנותי, או סגנון ספרותי, או רעיונות שנועדו לכתחילה למתי מעט הופכים לנחלת הכלל, ומשפיעים על אמות המידה.